החלטה בתיק סע"ש 53472-06-13

1.         לפני בקשת הנתבעת למחוק את רכיבי התביעה גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית וזאת בשל העדר כימות. לחילופין, להורות לתובע לתקן את כתב התביעה, כך שרכיבי התביעה: גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית יכומתו כדין (להלן - הבקשה).

2.         לטענת הנתבעת, התובע העמיד את תביעתו לגמול שעות נוספות על סך של 460,614 ש"ח ואת תביעתו לגמול מנוחה שבועית על סך של 77,952 ש"ח, בהסתמך על נקודת מוצא לפיה הוא עבד בכל יום בין הימים א'-ה' במשך 10.5 שעות, ביום ו' במשך 5 שעות ובמוצאי שבת- 4 שעות. זאת, בניגוד לנתונים המדויקים הקיימים בדוחות הנוכחות ובתלושי השכר המצויים בידי התובע.

3.         התובע התנגד לבקשה. לטענתו, כתב התביעה מכומת ומפורט כדבעי, התובע פירט את כמות השעות הנתבעות והתמורה המגיעה בגינם בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 וחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. כתב התביעה מפרט כראוי את העובדות המהוות את עילת התובענה ואת שוויה המשוער של התביעה, כך שמתקיימת התכלית העומדת מאחורי דרישת הכימות בדבר ידיעת גבולות החיוב הכספי. עוד נטען, כי בניגוד לטענת הנתבעת, דוחות הנוכחות אינם נמצאים ברשותו. בעוד שהנתבעת יכולה בנקל לערוך תחשיב בהתאם לדוחות הנוכחות של התובע המצויים ברשותה, על מנת לסתור את טענות התובע בדבר שעות עבודתו. התובע הוסיף וטען כי סעד המחיקה על הסף, הינו סעד של קיצוני הניתן במשורה, כאשר בענייננו, לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות מחיקה על הסף.

4.         הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובע במסגרתה חזרה על כל האמור בבקשה ואף צרפה לתשובה את דוחות הנוכחות של התובע, מהם ניתן ללמוד, לטענתה, כי התובע לא עבד בפועל את מלוא שעות העבודה כפי שנטען בכתב התביעה. עוד נטען כי התובע היה נוהג להעלם מהעבודה למשך שעות ארוכות, ופעמים רבות לא החתים את כרטיס הנוכחות שלו בכניסה וביציאה מהעבודה והשלים את שעות הכניסה והיציאה באופן ידני.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי כתב תביעה צריך לכלול, בין היתר, את שוויה המשוער של התובענה. המטרה היא שהצד הנתבע ידע מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עשוי להתחייב בו. כפי שנקבע בפסיקה, הטעמים התומכים בחיוב התובעים בכימות התביעה הם: שיקול יעילות הדיון, תשלום אגרות והקושי שיש לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין את הגנתו בהעדר כימות [ראו למשל: ע"ע 1193/04 רפפורט נ' רשות שדות התעופה (ניתן ביום 30.1.06)].

מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע כימת את רכיבי התביעה גמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבת באופן העונה לדרישת הכימות. התובע כימת את רכיבי התביעה והעמידם על סך של 460,614 ש"ח ו - 77,952 ש"ח בהתאמה. יתר על כן, בסעיפים 54-76 לכתב התביעה, התובע פירט את אופן החישוב והדרך בה הגיע לסכומים הנתבעים בהתבסס על מתכונת עבודה קבועה, נתוני שכרו והוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.

למעשה, טענות הנתבעת נוגעות לנכונות החישובים שנערכו על ידי התובע וזאת מהטעמים הבאים: התובע לא התבסס על דוחות הנוכחות המצויים ברשותו, התובע לא עבד בפועל את כמות השעות כנטען על ידו בכתב התביעה והתובע היה נעלם במהלך יום העבודה.

מקומן של טענות אלו במסגרת הגנת הנתבעת והן תבררנה במהלך המשפט.

6.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים מהיום וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, ( 29 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: